פסק-דין בתיק הפ"ב 52636-12-11

בקשה להעברת הבורר מתפקידו.

המבקשים והמשיב 1 (להלן - המשיב) הינם נהגי מוניות וחברים בתחנת מוניות בתל-אביב, אשר שואבת את עיקר פרנסתה מבתי המלון שבעיר. המשיבה 2, אשת המשיב, אף היא נהגת מונית, עובדת כשכירה בתחנה .

בין המבקשים לבין המשיבים נתגלעו סכסוכים והאשמות הדדיות בגין תלונות שאין זה המקום לפרטן שבעקבותיהן הורחק המשיב מהתחנה לצמיתות בעקבות החלטת האסיפה הכללית של נהגי התחנה מיום 13.9.09 (להלן - ההחלטה). המשיב הגיש לביהמ"ש המחוזי תביעה למתן צו הצהרתי שיכריז על בטלות ההחלטה, וזו הועברה לבוררות לאור הוראה מתאימה בתקנון התחנה. בהחלטה מיום 27.3.11 קבע עו"ד דורון ברזילי, יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז, את זהות הבורר.

בעלי הדין הגישו כתבי טענותיהם לבורר, גילו מסמכיהם, אף הגישו תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע לישיבת הוכחות ליום 26.10.11. ביום 28.12.11, לאחר שקודם לכן הגישו לבורר בקשה מקבילה שנדחתה על ידו, הגישו המבקשים לבית המשפט "בקשה לפסילת בורר" הנסמכת בעיקר על תהיית המבקשים בדבר " יכולתו של הבורר הנכבד להתמודד ולטפל בסכסוך זה". את השגותיהם בדבר יכולתו המקצועית של הבורר למלא את תפקידו, תומכים המבקשים בעיקר בדרישותיו  לשכר טרחה. בין היתר, מפנים המבקשים לעובדה שהבורר דרש עד כה שכ"ט בגין 38.5 שעות בוררות, עת שלב ההוכחות טרם החל, כאשר בין היתר חייב ב-4 שעות בוררות בגין עיון בבקשה קצרה לגילוי מסמכים וב-8 שעות נוספות בגין עיון בתגובות ומתן החלטה בבקשה זו.

הטענות הנוספות לפיהן גובה הבורר את שכה"ט באופן לא שוויוני משני הצדדים,  וקיומה של היכרות מוקדמת בין הבורר לבין המשיבים או בא-כוחם, נזנחו במהלך הדיון, ומכל מקום, לא הוכחו.

יודגש כי אין המבקשים כופרים בצורך להתדיין בבוררות, אלא שלבקשתם יש להעביר את הדיון מהשלב בו הופסק, לבורר אחר, מקצועי יותר לטעמם.

סוגיית העברת בורר מתפקידו מוסדרת בסעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 הקובע לענייננו כי ביהמ"ש רשאי להעביר בורר מתפקידו אם " נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים" או כי " התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין". המבקשים מזמינים את ביהמ"ש להסיק מחשבונות שכר הטרחה שהבורר מגיש, כי מפאת מקצועיותו, ולא חלילה מפאת סיבות אחרות, אינו ראוי לאמון הצדדים.

המבחנים שהחילה הפסיקה על העברת בורר מתפקידו מקבילים למבחנים המיושמים עת נדונה בקשה לפסלות שופט, וכפי שנקבע ברע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (מיום 5.12.10) מפי כב' השופט דנציגר: 

" אני כשלעצמי סבור כי המבחן לפסלות בורר צריך שיהיה דומה למבחן שנקבע בעניינם של שופטים, קרי, כי על הטוען לפסלות בורר להוכיח בהתבסס על ראיות אובייקטיביות, קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. קביעתן של אמות מידה מחמירות יותר לבורר מאלה שנקבעו בעניינם של שופטים עלול להוביל למצב בו בוררים יירתעו מלקבל על עצמם את התפקיד ואף יחששו מפני תביעות לפי סעיף 30 לחוק הבוררות. כמו כן, החמרה יתרה באמות המידה לפסלות בורר עלולה לפגוע ביעילות מוסד הבוררות כמנגנון מהיר להכרעה בסכסוכים. מנגד, הקלה באמות המידה הנדרשות מבורר עלולה אף היא להביא לפגיעה במוסד הבוררות ולאמון שרוכש לו הציבור... " (בסעיף 115 לפסה"ד).

הנה כי כן, בית משפט יעביר בורר מתפקידו במקרים חריגים, ורק כאשר יוכח לו כי מחמת חשש ממשי למשוא פנים לא יוכל הבורר למלא את תפקידו.

לא הונחה בפני כל תשתית שהיא, ממנה ניתן להסיק כי הבורר בענייננו לא יכול למלא את תפקידו מבחינה מקצועית, ואין להסיק מדרישותיו בכל הנוגע לשכר טרחתו, את מה שמבקשים המבקשים להסיק.

עם זאת, אינני סבורה כי ניתן לבטל במחי יד את טרוניית המבקשים בכל הנוגע לדרישת שכה"ט, שהינה לב העניין בבקשה שלפני, שכן היא מצביעה על מצוקה אמיתית, לאו דווקא רצון להשתמט מההליך. עיון בנספח למכתבו של הבורר מיום 13.11.11 מעלה כי עד כה חייב הבורר את בעלי הדין ב-38.5 שעות בוררות, כאשר, למשל, בגין בקשה סטנדרטית וקצרה לגילוי מסמכים והחלטה בה - חוייבו הצדדים ב- 12 שעות. ואולם, אפשרות התערבותו של בית משפט במצב זה הינה מוגבלת, כמעט בלתי אפשרית.

חוק הבוררות אמנם מסמיך את ביהמ"ש להתערב בנושא שכר טרחתו של הבורר, אולם מגביל אותו לעשות כן רק לאחר מתן פסק הבוררות, וכאמור בסעיף 32(ב): " לא יזקק ביהמ"ש לבקשה להפחית שכר שהוגשה לפני מתן פסק הבוררות או אחרי עבור התקופה האמורה בסעיף 27(א)".

משהבינותי כי הבורר מונה ע"י יו"ר ועד המחוז של לשכת עורכי הדין,  אסתפק בהפניית תשומת לבו של הבורר לתעריפי שכה"ט המקסימאליים הנהוגים במסגרת המוסד לבוררות של לשכת עוה"ד שאושרו ע"י הממונה על ההגבלים העסקיים בהחלטתו מיום 3.4.11. אין לי ספק שהבורר ידע לכלכל צעדיו בהתאם.

למעלה מן הצורך אעיר כי ביהמ"ש מייחס חשיבות עליונה למוסד הבוררות ולתרומתו הרבה לפיתרון סכסוכים בצורה מהירה ויעילה, באופן  המקל על העומס בבתי המשפט. חזקה על הבוררים כי הם מבינים את חשיבות תפקידם וערים לצורך לחזק את  אמון הציבור במוסד הבוררות. אין ספק כי ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לתיק שלפני, דרישות שכ"ט הגבוהות באופן בלתי יחסי למהות הסכסוך, להיקפו הכספי וליכולות בעלי הדין - עשויות לכרסם, חלילה, באמון זה, ולגרום לרתיעה או חשש מפנייה להליך בוררות.

אודה, איפוא, לבורר הנכבד, באם ייתן דעתו לנושא זה, כמו גם לתעריף שכה"ט המקסימאלי הנהוג במוסד לבוררות של לשכת עוה"ד שהפניתי אליו לעיל.

באשר לסוגיית המועדים - מאחר והבורר ביקש בזמנו לקבוע את התיק לשמיעת הוכחות כבר בחודש אוקטובר 2011, אולם הדבר לא נסתייע לאור דרישותיהם של המבקשים לעכב את ההליך, אינני מקבלת את הטרוניה בנושא זה. מכל מקום, אני מאריכה את תקופת הבוררות לשלושה חודשים מהיום. הבורר יקבע מועד קרוב לשמיעת הוכחות ויתן את הפסק תוך תקופה זו.

הבקשה להעברת הבורר מתפקידו נדחית.